איכשהו תמיד אחרי שאני חושבת על משהו, אני מוצאת אותו הרבה יותר בסביבתי. אולי זה דומה קצת ל-"אל תחשוב על פיל לבן". בכל מקרה, אחרי שציינתי אתמול שהקרוקס הולכים ותופסים תאוצה בספרד, נתקלתי היום בבוקר בכתבה הזו ממדור האופנה של העיתון של יום שבת (בנייר, חיפשתי אותה אח"כ באתר).

Las chanclas multicolores que sedujeron a Israel el verano pasado son ya tan del país como desayunar ensalada. Son feas a rabiar. No pesan nada. Son comodísimas. Proliferan en la playera Tel Aviv, han hecho furor entre los colonos de la Cisjordania ocupada y hasta algunos judíos ultraortodoxos las calzan en el Muro de las Lamentaciones para escándalo de los defensores de la modestia; y eso que prefieren la versión discreta, en negro. Los Crocs (de cocodrilo, en inglés) nacieron en Canadá, pero los israelíes han encontrado en ellos la horma de su zapato. Aquí vestir desaliñado es norma, pocos, aparte del primer ministro, se someten a la corbata y llueve poco, con lo que los agujeros no son problema. Estos zuecos de resina, a 199 shekels (35 euros) el par, son una epidemia que se extiende sin publicidad. Lúnica sombra del idilio es que la justicia investiga al importador por inflar el precio.

ובתרגום חופשי (ואם זה נשמע מוזר, זה כי השפה היא די "יומיומית"):

הכפכפים הצבעוניים שפיתו את ישראל בקיץ שעבר הם כבר כל כך אופיינים למדינה כמו לאכול סלט לארוחת בוקר. הם מכוערים בטירוף. לא קרה כלום. הם נוחים נורא. הם פורחים בחופי תל אביב, נפוצו בקרב המתנחלים מהגדה המערבית, ואפילו יהודים אולטרה-אורתודוקסיים נועלים אותם בכותל המערבי; אלה מעדיפים אותם בגרסא הדיסקרטית, בשחור. הקרוקס (מקרוקודיל, באנגלית [בספרדית – קוקודרילו]) נולדו בקנדה, אבל הישראלים מצאו בכפכפים האלו את האימום המושלמם [ביטוי ספרדי לאושר שנובע ממציאת משהו שחשקת בו או שמתאים למה שחיפשת]. פה לבוש לא פורמלי הוא הנורמה, מעטים, חוץ מראש הממשלה, נכנעים לעניבה, ויורד מעט גשם, כך שהחורים לא מהווים בעיה. כפכפי הפלסטיק האלה, במחיר 199 שקל לזוג (35 יורו) הם מגפה שמתפשטת ללא פרסום. הצל היחיד שמעיב על האידיליה הוא החקירה שמנהלת המשטרה כנגד היבואן, באשמת ניפוח מחירים.

אז ככה אנחנו נראים לספרדים. מעניין. אף אחד כותב ביקורת על החבר'ה חובבי האוקופה (Okupa) שיק שלא חופפים את הראסטות אף פעם, או הגותיים עם פירסינגים בכל מקום אפשרי. אסתטיקה מוזרה.

עדכון: עכשיו בקריאת העיתון של היום (El país, החלק הקטלני) מצאתי עוד התייחסות לקרוקס – הפעם בתור איום על האלפרגאטאס, נעלי הקיץ המסורתיות העשויות סוליית חבל ובד. איפה הפיל הלבן?