הזוגי ואני זה עתה שבנו מהמשחק של בארסה מול ליון. לא אכביר מלים, מאחר וכדורגל הוא בהחלט לא נכלל בתחומי הבנתי או אפילו קרוב לזה. זו הפעם השניה שאני הולכת אתו למשחק*. הפעם, בניגוד למשחק הקודם, ישבנו במקום נחמד הרבה יותר, יחד עם חבר לעבודה של הזוגי, שדרכו קנינו את הכרטיסים.
אני חייבת לציין, בתור אדישת-ספורט באופן כללי**, זו חוויה מעניינת. קודם כל, בשביל מנותחת-עיניים שכמוני התחושה הנהדרת של ראות כל כך חדה היא מדהימה. נכון, גם ביום שטוף שמש אני יכולה להרגיש ככה, אבל זה עדיין משהו אחר. בנוסף, כמות האנשים מפעימה, במיוחד כשכולם קמים על הרגליים, לטוב ולרע***.
אני עדיין לא חובבת כדורגל, למרות שאם כבר, של בארסה. כי בארסה היא יותר ממועדון.
וחוץ מזה, היה אחלה משחק.
*הפעם הקודמת הייתה לפני שנתיים (בערך), מול ואלנסיה.
** ממש לא מזיז לי מה עשה אלונסו, או רוסי, או נדאל, ובכל זאת אני יודעת.
*** למרות שהקהל פה די רגוע ושקט.