ממש לפני עשר דקות נפרדתי מאחותי מול האוטובוס לשדה התעופה. ועכשיו, בפעם הראשונה מאז שהזוגי נסע, מתיישב עליי הלבד הזה. התחושה הזו, תמהיל של עצבות, רחמים עצמיים ופחד לא רציונלי אורבת לי בכל נסיעה שלו. גם אם זה רק ליומיים, אז בטח ובטח כשהוא נוסע לשלושה שבועות. איכשהו עד עכשיו חמקתי ממנה, בין המשמרות בבית החולים, לשפעת שדי טמטמה אותי ובטח שיכולתי להתעלם ממנה כשהיו פה שתי ילדות חמודות בנות 19. אבל עכשיו אני באמת לבד, והיא פשוט לא מרחמת…
מחד הדברים יראו טוב יותר. אני בטוחה. תמיד זה ככה. ובסוף, רגע לפני שהוא חוזר, אני כבר יכולה על הלבד הזה, מתרגלת אליו אפילו. אולי אפילו חושבת לרגע שהייתי יכולה עליו, להתמודד אתו מדי יום לאורך זמן. אבל בכל זאת אני מעדיפה את הביחד, את התחושה הנהדרת של לישון ביחד מחובקים, והבטחון שנוסך בי ה"לילה טוב" שלו, כל לילה ולילה.
אולי אני קצת קיטשית, אבל תסלחו לי, זה לא קורה הרבה.
תגיות: בדידות, הזוגי, לבד
11 אוקטובר, 2007, 1:17
🙁
בטוח שזה קשה, אבל יש גם דברים טובים בלהיות לבד… למצוא מחדש את המרחב שלך… ואת יכולה לומר לו "לילה טוב" גם אם הוא לא שם פיזית, אולי זה ינחם קצת… 🙂
11 אוקטובר, 2007, 7:30
ועוד כמה דברים טובים, כמו געגועים בריאים שרק עושים טוב בסופו של דבר למערכת יחסים רבת שנים 🙂
אני אומרת לילה טוב לחתול, ומדברת איתו בערב, כשאני מכינה סלט. זה אומר שאני משתגעת והופכת לאט לאט לזקנה עם החתולים?
11 אוקטובר, 2007, 8:13
חלילה. את סתם מאוהבי החיות.
היי, רוב הוטרינרים שראיתי מדברים עם החיות.
בזמנו, כשלזורה היה עדיין את ה-e-tube, הוטרינר נהג להחליף לה תחבושת על בסיס קבוע. כשהיא הייתה מתנגדת לעניין, הוא היה אומר לה דברים כמו "את לא רוצה שמרתה תצחק עליך שאת לא אופנתית, נכון?" (הוא כל פעם השתמש בתחבושת בצבע אחר) 😆
אפרופו זורה, העלתי לבלוג שלי משהו שכתבתי על CRF:
http://www.xslf.com/archives/000778.html
אשמח לשמוע את דעתך.
12 אוקטובר, 2007, 19:49
קראתי בעיון, שלחתי לך מייל בעניין. קיבלת?
13 אוקטובר, 2007, 19:17
נחמד לדעת שאני לא היחידה בסיפור הזה. גם עלי נופלת חרדה קטנה ואני לא כל כך מצליחה לישון בלילות. ואני בילית לא מעט שנים בלחיות לבד ולא רק בארץ, ככה שזה לא ממש ברור. שיעבור מהר. גם הזוגי שלי נוסע עוד מעט לשבוע.
13 אוקטובר, 2007, 19:47
כשפעם דיברתי עם אמא שלי היא סיפרה לי שככה היא הרגישה כשאבא יצא למילואים. אולי כולנו מרגישות ככה לפעמים…