היום בפרקטיקה חלבנו עז. וגם כבשה. ושיחקתי עם הגדיים שנולדו לפני שבועיים. גדיים קטנים הם גורי המשק החמודים ביותר, סקרנים, קופצנים ומשחקים עם כל דבר. כבר עכשיו יוצאות להם השיניים הראשונות, והיניקה שלהם כבר קצת מכאיבה.
מעניין, רפלקס היניקה נשמר חודשים ואפילו שנים, ועזים בוגרות יכולות לנסות לינוק. עז אחת ניסתה לינוק את האצבע שלי, ודי נשכה אותי. והן גם מנסות לשתות חלב. העז שחלבנו ניסתה לשתות את החלב שלה עצמה. אסור לתת להן, כי זה יכול לגרום ליופי של שלשול בחיה בוגרת, שמערכת העיכול שלה לא מותאמת לעיכול חלב.
ועכשיו – לישון. 12 שעות מחוץ לבית עייפו אותי לחלוטין. לילה טוב.
תגיות: גדיים, חיות משק, חליבה, כבשים, עזים, פרקטיקה
8 תגובות ל-"מההההה"
13 נובמבר, 2007, 9:55
תמונות?!? קדימה, לא להתעצל…
13 נובמבר, 2007, 20:31
מתישהו השבוע אנסה לצלם, לא לקחתי אתי מצלמה כי לא ממש ידעתי בבוקר שאשאר לפרקטיקה הזו, החלפתי עם מישהי ונשארתי אתמול במקום היום. יותר טוב ככה, לרכז הכל באחה"צ אחד.
14 נובמבר, 2007, 18:28
רגע – העז ניסתה לשתות את החלב שלה-עצמה מהעטין שלה-עצמה?… 😯
אני תמיד נדהמת מחדש מהרצון שלהם ללעוס, לבלוס ולטעום כל דבר. יצורים חביבים.
14 נובמבר, 2007, 18:39
לא, היא ניסתה לשתות מהחלב שחלבנו, מהמיכל. מהעטין עצמו היא לא ניסתה באותו הרגע, אבל אני בהחלט יכולה לדמיין שהיא ניסתה (אבל יש לי ספקות לגבי הגמישות שלה). יש קטע כזה עם היניקה, בין היתר כי מפרידים אותם מהאם.ראיתי כבר עגלים שחצי ראש שלהם קרח, כי החברים שלהם ינקו להם את האוזניים. וגם את הזנב. אצל עגלות (ועיזות וכבשים צעירות) זו יכולה להיות בעיה רצינית כשהן יונקות אחת מהשניה, מעבר לאובדן החלב (ניחא) זו דרך מעולה להעברת מחלות, וזהו גם הרגל מגונה שאי אפשר להיפטר ממנו (כמו שאמרה מרצה שלי – כל חיה שיונקת מאחרות – צריך לשלוח לבית המטבחיים. אין אפס).
וכן, הן ניסו לאכול לי את האצבעות, את החלוק, את המכנסיים, ואת השיער. ככה זה כשמגדירים את העולם כחוויות אורליות, קצת כמו תינוקות 🙂
15 נובמבר, 2007, 9:45
*היום בפרקטיקה חלבנו עז*
משפט פתיחה ענק לשיר.
כל פעם מחדש אני מבינה מה אני אוהבת בבלוג הזה.
לילה טוב קרייזי.
15 נובמבר, 2007, 21:17
את מלחינה? 😆
מסכנה העז. כל יום חולבים אותה חבורה של סטודנטים, איזה עשרה על עז אחת.
16 נובמבר, 2007, 9:31
את ממשיכה לשורר. חכי רגע, אני הולכת לחבר לחן 8) הפזמון החוזר יהיה: *איזה עשרה על עז אחת, מסכנה העז*.
ובאמת מסכנה העז. לא היו שם מספיק עיזים בשביל כולם, שעשרה התלבשו על עז אחת?
תארי לעצמך, איזה פוסט בבלוג שלה כתבה העז המסכנה הזאת אחרי המפגש. "היום נכנסה אלי לדיר קבוצה של מטורללים…"
אה, וגם – יש לך עלי השפעה. אתמול התבקשתי לדווח מול הרופא ( רופא המשפחה), את חוות הדעת של האורטופד, אז במקום לקרוא לו אורטופד, קראתי לו כל הזמן וטרינר. הוטרינר אמר שהרגל משתפרת וכו'. במחשבה שנייה – אני אתון, לא?
17 נובמבר, 2007, 17:21
עשרה סטודנטים זה עוד סביר. כבר ראיתי מקרים שחיה מסכנה אחת מתמודדת עם 20 או יותר… כל הנושא של יחס סטונדנטים-בעלי חיים בפרקטיקה שדורשת תרגול עם חיות לוקה בחסר אצלנו באוניברסיטה. יותר מדי סטודנטים, או פחות מדי חיות?
האמת, אני קוראת לאורתופדים נגרים. העבודה שהם עושים היא נגרות לשמה. הסבר בקרוב 🙂