טוב. חשבתי על התגובה הזאת הרבה מאוד זמן. ניסחתי אותה לפחות איזה שלוש פעמים. באורכה היא בטח מתחרה אפילו בפוסט למעלה. נו, מילא.

פזית, אני מאוד שמחה לשמוע שאני לא היחידה שחושבת על זה. לפעמים יש לי הרגשה שאני היחידה שבאמת מוטרדת מהסוגיות האלה. אולי זה גם בגלל שהספרדים מאוד לא רגישים לנושא הזה. אין פה כמעט בכלל צמחוניים, לדוגמא.

שוש, מהר מאוד צריך ללמוד את הדברים האלה. וטרינרים שעובדים עם חיות משק צריכים למקסם את הרווחים של המשק, אין ברירה. בתחום הזה לומדים מהר מאוד את הפתרון לבעיות מסוימות – שחיטה. בתחום של חיות קטנות העניין הזה מאוד טעון. אני מכירה הרבה וטרינרים שבכלל בעיות פעוטות, שאנשים רוצים להמית את החיה, מסרבים. אבל גם יש מצבים שהצלת החיה פירושה נטל כלכלי קשה על הבעלים, וצריך לזכור שווטרינרים גם הם צריכים להתפרנס, ועם העלויות הגבוהות הם לא יכולים לקחת את ההוצאות על עצמם.
לגבי נושא ההמתה במכלאות, הנושא מאוד טעון ומורכב. פה בקטלוניה אסרו על המתת חיות במכלאות, מה שמחייב אותן להגדיל שטח, כלומר יותר הוצאות. הרבה מכלאות נאלצו כתוצאה מכך, ונוצר מצב שעל כל מצב בריאותי, שהחיה אולי יכולה לשרוד, ממיתים את בעל החיים. נוצר מצב אפילו יותר גרוע, שההמתות "מוסוות" כפתולוגיות. כלומר, גם זה איננו הפתרון, ולא רק זה, הוא יוצר גם בעיה של "זיוף מחלות" כדי להמית בעלי חיים עקב אכלוס יתר. נראה לי שהדרך היחידה לפתור בעיות כאלה היא חקיקה בנושא עיקורים, כמו חיוב על פי חוק לעקר את בעל החיים, אלא אם הבעלים מבקש רשיון להרביע (בתשלום, והתחייבות למצוא בתים לחיות). לאורך זמן הדרך היחידה למנוע בעיות של בלי חיים חסרי בית, עיקור הוא האסטרטגיה המשמעותית ביותר.

ואנדר, את צודקת, ואני מאה אחוז איתך. במציאות הנוכחית לא ניתן להתנזר ממוצרים מן החי, אלא אם כן מוכנים לקורבנות רבים מאוד, בתחומים רבים מאוד (ידעתם שאפילו נייר מכיל תוצרי חלב, שמשמשים להחלקת פני הדף?). אני חושבת שרבים לא ממש יכולים לחיות ללא ביצים, חלב, גם אם הם מסוגלים לוותר על בשר. וגם אין צורך לוותר עליהם, למרות שצריך לצמצם את הצריכה שלהם (מסיבות אחרות לגמרי). מה שכן צריך זה לקדם מדיניות של כל-עוד-הוא-חי-להתייחס-אליו-יפה. מה זה אומר? תנאים טובים (לא הולמים, טובים) לבעלי החיים בחוות, בהובלה, בריאות ומזון טוב, וכן הלאה. בארה"ב רשת המזון whole foods הכניסה את הקונספט הזה לראשונה לפני מספר שנים, מתוך הבנה שגם אנשים שאוכלים בריא ומודעים לחשיבות הגידולים האקולוגיים לפעמים רוצים סטייק, אבל הם רוצים שהוא יהיה מאושר לפני שהוא מת. הבעיה היא העלויות – אי אפשר לקנות סטייק מאושר במחירים של מקדונלדס, וגם לא במחירים שאנחנו רגילים אליהם מהסופר. כלומר, זו לא רק בעיה מוסרית, זו גם בעיה כלכלית.

טוב, נראה לי שבזה אני אסכם. כל מה שכתבתי הוא ממש על קצה המזלג וקשה לי לפתח את הנושא בלי להיכנס לכל מיני סוגיות של כלכלה חקלאית, מדיניות, חקיקה, דרישות שוק… כל זה בלי לדבר בכלל על מוסר ואתיקה.

יש לי תחושה שגם זו תהייה תגובה ארוכה 😉

אתון, צמחונות היא עניין שלא רציתי כל כך להיכנס אליו פה, כי לדעתי הוא מאוד מורכב ודורש התייחסות בהתאם. אבל על קצה המזלג, אני מסכימה אתך. הייתי צמחונית רוב חיי (עד גיל 20) ועכשיו אני ממעטת בצריכת בשר וכו'. אמנם אני לא מצליחה לצרוך מוצרים מן החי על טהרת האורגני עקב מגבלת תקציב והיצע, אבל לדעתי הם הרבה יותר הומניים ומוסריים, והייתי מעדיפה להטות את הצריכה לכיוון הזה. כמו שציינתי קודם, העובדה שבעל החיים יסיים מתישהו על צלחת לא אומרת שהוא חייב לסבול עד אז. אותו הדבר נכון גם לגבי חיות משק שאינן מיועדות לבשר, כמו פרות חולבות או מטילות. מבחינה כלכלית לא חייבת להיות סתירה בין תנאים מינימליים לרווחיות, כי חיות שטוב להן מניבות יותר. החקיקה באירופה מאוד מתקדמת מהבחינה הזו.
ואני לא הייתי יכולה לפתוח את הקופים בלי לחשוב על זה, אפילו אם זה באמת היה תחום המחקר שמעניין אותי. אני לא חושבת שאני מסוגלת לבצע את הפעולות האלה בלי לחשוב עליהן לעומק (ואפילו קצת להתייסר בהן).

מורד, אתיקה היא פן של כל חלק מההתנהלות שלנו כבני אדם. העובדה שישנם היבטים כלכליים לא מבטלת את ההיבטים האתים. העובדה שצריך לשחוט חזירות (לדוגמא) אחרי 6 המלטות היא כלכלית, אבל האופן שאתה מחזיק את החזירה ושיטת השחיטה הן לא רק כלכליות, אלא גם אתיות. מהסיבה הזו קיימת חקיקה שמפרטת מינימום של מרחב פר חיה (כי צפיפות יוצרת לחץ, וגם גורמת לעלייה בתחלואה ), דרכי השחיטה המותרות ועוד כל מיני. התנאים האלה נקבעים בחוק לא רק כדי להבטיח איכות של המוצר הסופי אלא גם כדי להבטיח את טובת החיה (well being). רוב המגדלים מתנגדים לחקיקה שכזו מכיוון שהיא כופה עליהם הוצאות נוספות, ובכל זאת, היא קיימת ומתפתחת.
עוד אספקט לא פחות חשוב הוא הצרכן. התרגלנו שאנחנו מקבלים את השניצל כבר מפורק. כמה מאיתנו הכינו שניצל ישר מהעוף? כשצריך להוריד את הנוצות והכל? או כשצריך לשחוט אותו? שכחנו איך נראית החיה ממנה מגיעים ההמבורגר, או הנקניקיות, או החלב והביצים. קונים הכל באריזות יפות ונקיות בסופר, כך שאפשר לחיות חיים שלמים בלי לחשוב אפילו לרגע על העובדה שבכל פעם שאתה מכניס ביס כזה לפה, אתה אוכל משהו שהלב שלו פעם, שהייתה לו אמא ושלפעמים היה לו קר ולא הרגיש טוב, ולפעמים שיחק עם החברים שלו, ולפעמים פחד. ולא רק זה, אנחנו גם רוצים את המוצרים האלה זולים ונגישים לכולם, מה שמחייב לחתוך הוצאות, ולהביא ליותר אינטנסיפיקציה של הייצור (כלומר לדחוס יותר חיות בשטח, לפטם אותם יותר מהר וכו'), כלומר – לפגוע בתנאי החיים של הבקר/עופות/מה שזה לא יהיה. תמיד אומרים שבשוק חופשי הצרכן קובע (אמרה שאני לא מסכימה אתה לחלוטין), ואכן, הצרכן בדרישתו למוצרים האלה קובע את אופן ייצורם. האשמה מתחלקת שווה שבשווה (לדעתי) בין המגדל לבין הצרכן.

נראה לי שזה כמעט בלתי אפשרי. כמו שציינת, לווטרינרים שמתמחים בחיות קטנות יש הרבה פחות מגע עם הסיטואציות האלה. ובכל זאת, גם וטרינר שעובד אך ורק עם חיות קטנות נתקל בסוגיות האלה לפחות במהלך לימודיו. צריך לזכור גם את בעלי החיה, שיכולים להיות מסורים מאוד או לבקש להמיתה ברגע שהיא סובלת ממחלה כרונית, בעיית התנהגות או פציעה שמחייבת התערבות יקרה. גם זו סיטואציה לא קלה, וישנם וטרינרים שנכנעים לדרישות שכאלה. הרבה מהם עושים זאת בידיעה שאם לא הם – מישהו אחר.

האם חשבתי על זה לפני שהלכתי ללמוד? האמת, כשהחלטתי ללמוד וטרינריה חשבתי על החיות ועל הרצון שלי לעזור להם. ידעתי שבדרך יהיו דברים פחות נעימים, שחייבים לעשות (נתיחות וכו'). מחתימים אותנו על מסמך שבו אנחנו מכירים בעובדה שמסלול הלימודים כולל שימוש בבעלי חיים חיים ומתים, ושאנחנו מתחייבים למסלול הלימודים כפי שהוא. ובכל זאת, הייתי מאוד צעירה ותמימה, אף על פי שעדיין הייתי מבוגרת ב-4-5 שנים מהחבר'ה במחזור שלי. רבים מאתנו נתקלים בעובדות האלה בשנים היותר מתקדמות, וניתן ממש להרגיש בשברו של האידאה הווטרינרית שלהם. היום אני יודעת הרבה יותר, כפי שאפשר לצפות, ואני לא בטוחה אם הייתי מתחילה את כל המסלול מחדש, אילו הייתי נדרשת לבחור שוב.