איזה כיף להיות אישה, לדמם פעם בחודש וגם לסבול מכאבים תוך כדי. ייפי!
ואם זה לא מספיק, את יכולה לסבול גם מדיסמנוראה, מילה איומה שמתארת מצב לא מאוד סימפתי: כאבי מחזור קשים מלווים בשלשולים, הקאות ומיגרנות, מתובלים בחולשה וסחרחורות.
ידעתי שהמיגרנה ביום ששי בערב לא הייתה מי-יודע-מה נורמלית, אבל לא תיארתי לעצמי את הבאות. כאבי גב נוראיים, שלשול עצבני והקאה (אחת, למזלי) שרוקנה את קיבתי לחלוטין. תמיד סבלתי מכאבי מחזור, אבל הפעם, באמת הגוף שלי התעלה על עצמו. ואיכשהו, קצת אחרי שסיימתי להקיא, חזרתי לעצמי. לא חוויה מומלצת.
למי כותבים על הבאג הזה? אולי צריך לשאול את בוש והחברים שלו, שחושבים באמת שיש משהו תבוני בתכנון שלנו.
תגיות: בתוך עצמי, הרהורים16 תגובות ל-"איזה כיף!"
20 ינואר, 2008, 12:25
אויש, תרגישי טוב יקירתי!
20 ינואר, 2008, 12:40
מזהה (הייתה לי תקופה שסבלתי ממגרנות בעקבות המחזור).
תרגישי טוב!
20 ינואר, 2008, 12:47
אני מרגישה הרבה יותר טוב, כבר אתמול חזרתי לעצמי (בערך חצי שעה אחרי שראיתי כוכבים בטעם של קיא).
כל מה שיכולתי לחשוב עליו באותו רגע היה ההסבר הפיזיולוגי להרגשה המחורבנת כדי לא להתרכז בהרגשה עצמה. כנראה שאני מוזרה (ושהמרצה לפיזיולוגיה משנה שניה היה די מוצלח, אם אני זוכרת משהו)
20 ינואר, 2008, 19:28
Always look on the bright side of life!
זה אומר שאת חיה ונושמת! שעוד לא אבדה תקוות הגוף לחוות דברים ולהרגיש ולחוש!
(אני מנסה, נו…)
חוצמזה, אחרי שכל הכאבים הפסיכיים נגמרים, אתן נהנות יותר במיטה, זה לא מין פיצוי כזה? (טוב טוב לא להרביץ לי אני הולך!)
20 ינואר, 2008, 19:36
אהבתי את הכינוי, זאת בקשת סליחה מראש?
הצד החיובי של הדברים כשמקיאים את כל ארוחת הערב: "מחר אשקול חצי קילו פחות"
24 ינואר, 2008, 10:59
מזל שמחזור זה אופציונלי
24 ינואר, 2008, 11:13
בפעם האחרונה שבדקתי, מחזור היה האופציה הפחות גרועה… עדיין לא מתכננת שום הריון ולא מאמינה בכל הרעלים שדוחפים לגוף כדי למנוע מהגוף לעשות את שלו (וגם לא מתכננת להיות אנורקטית בזמן הקרוב).
24 ינואר, 2008, 16:28
תנחומיי הכנים מקרב לב. דיסמנוריאה הוא שמי האמצעי. באמת. ואן-דר-גראף-דיסמנוריאה אחותך 🙁 כל החיים שלי אני עם הזבל הזה. ועקב בעיות קרישיות בדם *קללות נמרצות ביידיש*, לקיחת גלולות כדי להקל על הזוועה היא לא אופציה. אז פעם בחודש, למשך יום או יומיים, אני נכנסת למצב בונקר ולא יוצאת ממנו עד שהבטן מחליטה להפסיק את ניסיונות ההסבה המקצועית למערבל בטון. עד כמה קשה ניתוח כריתת רחם?…
24 ינואר, 2008, 16:33
אני מנועה מנטילת גלולות עקב רגישות משפחתית [ערכי כולסטרול מטורפים כשאני על גלולות] – כנראה שהגנים הפולניים לא משהו
ניתוח כריתת רחם? אני לא יודעת בבני אדם, אבל הולכי-על-ארבע מגיבים די טוב… [הבהרה: לא מסקנה או המלצה רפואית]
24 ינואר, 2008, 18:10
המ.. יש זריקה נגד הריון שאחת מתופעות הלואי שלה זה שאין מחזור . בכלל .בנוסף יש מיני-גלולות עם השפעה מעוד דומה .
אני לוקחת את הזריקה כבר וכבר יותר משנה בלי מחזור ( וזה אחרי 7-210 ימים בחודש של כאבי תופת ) .
כעיקרון אולי זהפיתרון פחות בירא מגלולות אבל לנשים שיש להן בעיה עם המחזור עצמו זה סוג של פיתרון
24 ינואר, 2008, 20:45
יאווו.. בחיים לא שמעתי על דבר כזה. אני מקווה שאת בטוב. ליבי איתך.
אני פתאום מאוד מעריכה את המחזור שלי…. 😕
24 ינואר, 2008, 22:51
ג'ניה, אני מכירה את התרופות האלה, את חלקן אפילו מנסיוני. אני לא ממש הסתדרתי איתן (בלשון המעטה) ולאחר חקר העניין הגעתי למסקנה שהדברים האלה לא תואמים את השקפת העולם שלי – ולא רק מסיבות אינדיבידואליות של המקרה שלי [אני לא מפחיתה מערך מניעת הריון הורמונלית, רק אומרת שהיא לא נטולת בעיות כמו שלפעמים משווקים אותה].
אפי, גם בשבילי זו הייתה חוויה יוצאת דופן. בדרך כלל משככי כאבים די עוזרים, אבל הפעם אפילו לא הספקתי לבלוע אחד, וכשכבר בלעתי אחד, הקאתי אותו… לא מאחלת לאף אחד.
25 ינואר, 2008, 12:58
לגבי בליעת הכדורים – זו בעיה מוכרת. הרופאה שלי ניסתה לעזור לי על-ידי זה שנתנה לי כדורי פראמין נגד בחילה, אבל הייתי מקיאה גם אותם 🙁 בסוף היא רשמה לי טרמדקס בטיפות, שזה גם מאוד מאוד עוזר לכאבים, וגם קצת יותר קל לנטילה מאשר כדורים. אבל זה באמת למקרים של כאבים קשים ביותר. מניסיוני המר, מצאתי שאין הרבה מה לעשות נגד הסחרחורות והבחילות, כשזה כבר קורה… חוץ מלחכות בסבלנות שזה יעבור, ולשפץ את מלאי הקללות שלך בכל שפה אפשרית 😛
25 ינואר, 2008, 14:18
קללות זה תמיד טוב
טרמדול עוד לא ניסיתי, אבל אני זוכרת שבבית דגן נתנו את זה הרבה לחיות ששוחררו הביתה ונזקקו לשיכוך כאבים רציני [משתמשים בזה מאותן הסיבות – חומר חזק בטיפות – יחסית קל לתת לחיות, וגם קל יחסית לקבוע את המינון].
26 ינואר, 2008, 23:26
תגידי התאוששת?
נשמע קשה לאללה. לא פשוט.
פראמין לקחתי כשיצאתי לשיט. ישנתי יומיים רצופים (לא הגזמה). מצד שני אולי זה רעיון 💡
קחי פארמין ותתעוררי אחרי 😯
31 ינואר, 2008, 21:39
התאוששתי, אפילו די מהר (חצי שעה אחר כך כבר חזרתי לעצמי לגמרי). אין לי פראמין בבית, ואני לא מקיאה בדרך כלל (הפעם האחרונה הייתה לפני יותר מחמש שנים), כך שמעבר לאפיזודה הנקודתית נראה לי שהכל יהיה בסדר… 🙂