פלומה שלי איננה עוד. קפצה לה קפיצת ראש על המדרגות אתמול, ושברה את המפרקת.
יותר מחמש שנים היינו יחד, והיא ליוותה אותי בכל השיעורים (כמעט, לפעמים היא נשארה בבית), מעבדות ושאר מטלות , עוד טרם תחילת הלימודים באוניברסיטה. פעם אחת, בשנה הראשונה או השנייה, היא עשתה איזה קונץ דומה, ואישפזתי אותה. היא חזרה כמו חדשה (כמעט).
רציתי לסיים את התואר כשהיא לצדי, אולם היא הקדימה לפרוש. יהי זכרה ברוך.
פלומה = עט נובע בספרדית. לאנשים שכותבים בציפורן יש קשר עמוק לעט שלהם. מוזרים, תגידו? אולי, אבל אין כמו להחליק את קצה הציפורן על נייר בגימור משי. תענוג.
תגיות: בתוך עצמי, הרהורים9 תגובות ל-"פלומה ז"ל, 2002-2008"
20 מאי, 2008, 23:37
שיואו. לרגע חששתי שקרה משהו לחצול!
20 מאי, 2008, 23:56
לחצול שלום, הוא שוכן לבטח על ספתו הירוקה, ולא טורח אפילו לפקוח את העיניים כשאני עוברת ליד
21 מאי, 2008, 9:50
אני חשבתי שיש לך (היתה לך )יונת מחמד. מסובך להבין בעברית לא מנוקדת.
נו, לפחות הדימוי המזעזע של יונה שוברת מפרקת נעלם לי.
22 מאי, 2008, 6:37
איפה אתם יושבים שבעה?
22 מאי, 2008, 12:05
תנחומיי הכנים… גם אני חששתי לשבריר שנייה שמדובר במשופם! טפוטפוטפו.
22 מאי, 2008, 21:15
מצחיקה, אבל חמש שנים, סחטיקה 🙂
23 מאי, 2008, 19:17
תודה לאל ששמת הבהרה בסוף הפוסט הזה. כמעט נפל לי הלב לתחתונים.
בכל מקרה – אני לא ממעיט ביוקרתה ומשמעותה של פלומה. אני מקווה מאוד שתנוח על משכבה בארון הכבוד בשלום, אמן. לפחות אנחנו יודעים שהיא שירתה אותך נאמנה לאורך זמן. יכול להיות שהיא סיימהאת תפקידה בחייך. זהו סימן להתחלה חדשה, קרייזי. שיהיה בהצלחה! 🙂
(הבהרה קטנה משלי: אני לא באמת מאמין בגלגול נשמות או בגורל, אבל תמיד טוב לדעת שיש משמעות לאנשים וחפצים שעברו בחיינו, ולו למספר רגעים).
26 מאי, 2008, 0:05
גם אני נבהלתי בהתחלה 🙂
גם אני אהבתי לכתוב בעט ציפורן כשהייתי סטודנטית. זה באמת תענוג.
(מכירה את השיר של ניל יאנג Long May You Run? הוא כתב את זה על האוטו שלו :-))
4 יוני, 2008, 21:12
מצטערת שהבהלתי קצת, אבל העצב שאפף אותי כשגיליתי שהפעם, זה הסוף, אמיתי.