ומי שלא מקשיב למנוסים ממנו, מתבעס בקולנוע. לרגל סוף הלימודים, הזוגי ואני החלטנו ללכת לראות את האינדי האחרון. למרות שאני מאוד מחבבת את הסרטים האלה, הייתי מוכנה לחכות ל-DVD, אבל הזוגי, שטוען שצפה בכל סרטי הסדרה בקולנוע* רצה ללכת. כך ששמנו פעמינו והלכנו לקולנוע איקריה** ליד הים, אחד מבתי הקולנוע הבודדים בעיר שמקרינים סרטים (שאינם […]

אחרי לילה ללא שינה ומבחן מעצבן אחד, אני סופסוף יכולה לומר – סיימתי (בהנחה שעברתי את כל הבחינות, כמובן). אפשר לנוח קצת, לנקות את הראש… יש לי שבוע וקצת לנוח, עד תחילת הפרקטיקה, ב-7 ליולי. דה-סטרס זו תופעה מוזרה. פתאום נופל המתח, וכל הגוף עייף והמוח דורש מנוחה. כל הטרדות הקטנות שהעסיקו את המוח שלי […]

מחר הבחינה האחרונה. לא סתם האחרונה, כנראה (ובתקווה) האחרונה לתואר. הזוגי שואל אותי אם אני מתרגשת. למען האמת, אני בעיקר עצבנית. אני יודעת שלא התכוננתי מספיק טוב (מעט זמן, מעט מוח) ואני עדיין מרגישה קצת מפוספסת בגלל הבחינה הקודמת, אליה החלטתי לגשת למרות מיעוט הזמן במטרה להימנע מבחינות בספטמבר. אני מניחה שהעצבנות הזו היא תערובת […]

אפילו שאני לא חובבת כדורגל בנשמתי, אני לא יכולה להכחיש שהמשחק של ספרד אתמול מול איטליה פרט על נימה כלשהי בלבי. אולי זה כי אני לא סובלת את סגנון המשחק של האיטלקים (הגנתי ומלוכלך, וחוצמזה אנ'לא סובלת את קנאברו), ואולי כי הספרדים תמיד משחקים יפה, ובסוף מפסידים. למרות שאולי ספרד תסיים את היורו רק במחצית, […]

אם עד לפני כמה ימים אפשר היה להדחיק את עליית מחירי הנפט, היום כבר אי אפשר להתעלם. נכון, לפני 10 ימים (בערך) הפגינו דייגים במדריד, וחילקו דגים בכיכרות כדי להמחיש את השחיקה של הרווח הדל שלהם, עקב עליית מחירי הדלק. אבל זה היה במדריד, ובבוקריה לא היה רמז למחסור. לפני כמה ימים נהגי המשאיות העצמאיים […]

ביום שני, בדרך לפיזיותרפיה, ראיתי שלט אדום ענק שצעק "חיסול" על חנות הבדים החביבה עליי, בה אני קונה זה חמש שנים פלוס-מינוס. היום סופסוף מצאתי את הזמן לקפוץ לשם, רק כדי לגלות שסוגרים את החנות, שאלוהים יודע כמה זמן יושבת שם. עצבות, באמת. את כל הפריטים הכי מוצלחים שלי, תפרתי מבדים שקניתי שם, תמיד מאותו […]