במקביל להתנסותי באריגה לאחרונה, נפלו ביצורי הסרבנות מול נסיונות השכנוע של ידידתי פאולינה, והחלטתי שאני צריכה ללמוד לטוות. את הכישור (spindle) הראשון, מעשה ידיה של פאולינה, קניתי בחנות הצמר המקומית, והיא בכעסה על שקניתיהו, נתנה לי עוד שניים במתנה.
לטובת אלה מכם שאין להם מושג מה זה כישור, כך זה נראה:
כך נראה הצמר טרם הטוויה:
את הצמר טווים לחוט תוך כדי משיכת הסיבים ליצירת חוט דק, וליפופו כדי למנוע את הפרדות הסיבים. את החוט (שנקרא חוט בודד, תרגום מ-singles באנגלית) מעמיסים על הכישור.
את החוט הבודד אפשר להשאיר כך (ולקבע את הליפוף באמצעות מים חמים) או ללפף יחד עם חוט בודד אחר, לקבלת חוט כפול (או משולש, או מרובע).
אני בחרתי ללפף שני בודדים, סגול וטורקיז, כדי לקבל את התוצאה הזו:
ככה זה נראה אחרי שפורקים את הכישור ומעבירים את החוט לצורה יותר פשוטה לעבודה:
אחרי ההצלחה של הטוויה הראשונה שלי, מיהרתי לנסות לעבוד עם מספר צבעים ביחד, משימה לא פשוטה בכלל. שילבתי את שלושת הצבעים בתמונה שלמעלה, כדי לטוות חוט מרובה צבעים שנראה כך:
עכשיו רק נשאר לשפר את הטכניקה, ובתקווה להצליח לטוות משהו שגם כיף לסרוג.
תגיות: טוויה, כישור, צילום, תחביבים