לכתוב, זה ממש לא כמו לרכב על אופניים. זו מיומנות שהולכת לאיבוד ברגע שמפסיקים לתרגל אותה. אני יודעת מניסיון אישי. גם עכשיו, כשאני מנסה לכתוב את השורות הראשונות לרשימה זו שתקדים, בתקווה, סדרה על המסע שלי לארגנטינה, אני כותבת ומוחקת, כותבת ומוחקת, כותבת ועדיין לא לגמרי מרוצה מהתוצאה, ומוחקת שוב.
הנה אני מתחילה, שוב, בתקווה שאעמוד במטרה שהצבתי לי: לכתוב סדרה של פוסטים על הנסיעה לדרום אמריקה עם אמי ואחותי, נסיעה שהיא מעין מסע שורשים. עוד לא החלטתי איך הסדרה הזו תתפרסם, אם כל פוסט לכשייכתב או כולם ביחד, עם תמונות או בלעדיהן. הצעות יתקבלו בברכה 🙂
תגיות: בתוך עצמי, כתיבה4 תגובות ל-"יומן מסע"
22 ינואר, 2011, 14:12
העם איתך!
אני גם מתכוון לחזור לכתוב בברצלונה – יומן של ישראלי שחי שם. זה יזריק חיים בבלוג. קיבלתי השראה…
22 ינואר, 2011, 22:56
מנסיוני, כדאי לחלק מטלות גדולות למנות קטנות.
גם רכיבה על אופנים, וגם סיפורים.
בהצלחה!
23 ינואר, 2011, 18:30
קודם כל – הידד!
כבר מתחשק לי לקרוא את כל הפוסטים (עם תמונות!).
חוץ מזה, אני הוכחה חיה לכך שאפשר לשכוח לגמרי רכיבה על אופניים. אולי אפשר לומר שרכיבה על אופניים היא לא כמו רכיבה על אופניים?
2 פברואר, 2011, 21:45
א. הי, הבלוג התעורר לחיים! איזה כיף! מחכה בשקיקה!
ב. לפי חוויות, או ימים או משהו. את יכולה לראות איך זה עבד אצלי בבלוג כשכתבתי לפני שלוש שנים על הטיול שלי עם גיא לסקוטלנד (סוגשל טיול שורשים). תמונות משולבות, כמובן!
ג. יוחאי עובר לבארסה? אני לא עוקב. בושה. שיהיה בהצלחה!
ד. ולנסיה?! בלוג? מזל טוב, אי גס? אלך לקרוא אחורה 🙂