אז מה למדתי בשנה האחרונה?

• שכלב יכול לחיות בלי חצי לסת, חצי חוטם, קצה האף, הזין, חצי מהמעי הדק, כל המעי הגס (אבל לא שני האחרונים יחד), רגל אחת, כליה אחת, חצי קנה נשימה, חצי ראה, שק הלב, הטחול, חלק מהכבד והאוזניים ועוד להיות שמח.
• שמשום מה, וטרינרים תמיד מתחתנים עם וטרינריות. כל המרצים שלי נשואים למרצות (ולהפך).
• שלפעמים, לא משנה מה תעשה, הכלב מת.
• וכולם מתים בסוף.
• שכלבים הם חיה די טיפשה. הם יאכלו הכול, כולל סודה קאוסטית.
• וגם חתולים, אבל קצת פחות. הם רק אוכלים חוטים וקופצים מהקומה השביעית (ושוברים את האגן בדרך).
• שאיכשהו אפשר להחזיק 36 שעות ברצף בתורנות בבית חולים, ועוד לחזור אחר כך ברכבת הביתה (שעה), ורק אז לאכול בפעם הראשונה זה שלושה ימים ארוחה חמה.
• שרופאים פנימיים יודעים הכול, אבל לא מתקנים כלום. לעומת זאת מנתחים לא יודעים שום דבר, אבל מסדרים הכול בסוף (לטענתו של המרצה). כנראה בגלל זה יש כזו שנאה בין פנימאים למנתחים.
• שאם לא היו קיימים כלבי רועים גרמניים (וגם בוקסרים, בולדוגים וקוקרים) לא הייתה פרנסה לווטרינרים.
• שעדיף להיות המנתח בקליניקה שתהייה לך. המנתח מכניס הכי הרבה כסף. תמיד.
• שכמעט כל דבר אפשר לפתור בטיפול עם סטרואידים.
• שניתוחים אורתופדיים הם בעצם סוג של "עשה זאת בעצמך" – יש לך מקדחה, מברגים, ברגים, חלקים ממתכת…, רק בלי תוכניות. פותחים, מסתכלים ואז אומרים "כרמן, תביאי לי חתיכה בגודל כך וכך, ושלוש-עשרה ברגים, טוב, שיהיה 14. וסיגריה.".
• שבלי האחות הראשית בבית-החולים, אף אחד לא מוצא את הידיים והרגליים (אבל ככה זה בכל מקום).
• שהכלבים מתוכננים רע – יש להם עצם בזין, וזה עושה להם הרבה מאוד בעיות.
• שסוסים הם פשוט עולם אחר. כל מה שעובד עם החיות האחרות, הורג ת'סוס.
• שניתוחים מסובכים (למשל ניתוחי ושט) צריך להפנות לאויב הכי גדול שלך.
• שאין מצב ששלושה מרצים שמלמדים על אותו הנושא (מנקודות מבט שונות) יסבירו את אותו הדבר, ויסכימו בינהם.
• שגם אותו המרצה יכול לסתור את עצמו שלוש פעמים בשיעור אחד.
• שמבחנים בשעה שלוש אחר הצהריים הם הדבר הכי נורא שקיים. במיוחד בחודש יוני, בלי מזגנים.
• שאם לא נזהרים עם העירוי, החתול יכול להפוך לכדור עם אוזניים.
• איך נשמע חתול עם אסתמה.
• ואיך נשמע כלב שעושה Reverse Sneezing.
• שמחלות מידבקות של חזירים ממש לא מעניינות אותי. וגם לא אלה של עופות, ארנבים או עזים.
• שאני לא רוצה לעבוד בקליניקה. ובטח לא להיות מנתחת. גם משהו.

והכי חשוב – גם לדברים הכי גרועים יש סוף, והוא יכול להיות טוב. נכון לעכשיו, עברתי את כל הבחינות של שנה רביעית, ונותרו לי רק שתיים לספטמבר – אופתלמולוגיה ואנטומיה קלינית (לא ניגשתי במועד א', אז צריך לעשות מועד ב').