זו ההרגשה שלי בשבועות האחרונים, מירוץ מטורף ועיוור אחרי מטרה לא ברורה. מצד שני, אני מרגישה שאני תקועה במקום, הסטגנציה מכרסמת בי, ואני לא מצליחה להזיז את עצמי סנטימטר. אני יודעת שזו סתם תחושה שלי, כי אובייקטיבית, לא ישבתי בבית בלי לעשות כלום, אבל זו ההרגשה שלי.

אולי אני מעמיסה על עצמי יותר מדי, או שהעומס הוא בעיקרו מנטלי? אחרי חמש שנים של לימודים מפרכים, פתאום אני לא צריכה להיערך לשנת לימודים נוספת, מבחירה. הייתי יכולה להתחיל מאסטר בשבועות הקרובים, ובחרתי לוותר על עוד שנת לימודים בקצב מטורף, כי קצת עייפתי מהקצב, ואני לא לגמרי בטוחה לאן להמשיך מפה. לפעמים אני מרגישה שהצורך להחליט מעסיק אותי גם כשנדמה לי שאני לא חושבת על הנושא. אני מנסה לתת לעצמי זמן, ובכל זאת, אני לא מצליחה לשחרר, להשתחרר, להרפות – כדי להיות מסוגלת בעצם להתבונן ולהסיק מסקנות שקולות.

הקיפאון הזה לא מסתפק בראש, אלא משתלט גם על תחומים אחרים. אני מרגישה תקועה, בלי חשק להתחיל (או לסיים) עניינים חשובים לי. למרות שהיה לי שפע זמן (אחרי החתונה, כמובן), לא הצלחתי להביא את עצמי לתפור, לדוגמא, אפילו שהיו לפחות שני פרויקטים שרציתי לעבוד עליהם לפני הנסיעה. לפחות הסריגה לא כל כך מושפעת (זו עדיין מלאכה יותר מונוטונית ופחות טוטאלית מבחינת הדרישות הקוגניטיביות). אני מרגישה קצת משותקת, עומדת במקום, ולא כל כך יודעת איך לצאת מזה.

ובכל זאת, איכשהו, אני מרגישה היום קצת אחרת. אולי זה העייפות המצטברת (חוסר שינה בשבוע האחרון פלוס), אבל לא רק. אתמול היה טקס הסיום של הלימודים, ולמרות שאת התעודה לא קיבלתי ולא אקבל בקרוב*, הטקס די סימן לי את הסוף הסופי. במקום תעודות חילקו לנו את שבועת היפוקרטס לוטרינר, בקטלנית, מודפסת בכרומו מבריק. אין לי מושג מה לעשות עם זה. את שלי קיבלתי מהמרצה שהייתה ה"חונכת" שלי בשנה הראשונה, כך שהשלמתי מעגל סימבולי. היום כולו היה די היסטרי**, מה שכנראה תרם לסערת הרגשות הכללית, ולתחושה הזו של שינוי.

ועכשיו, מה? הגעתי לברלין, מצאתי את מקומי לסופ"ש (לפחות) עם משפחה יהודית שחיה קצת מחוץ לעיר. מחר או ביום שני אתחיל לחפש דירה, יותר קרובה למכון גתה בו אלמד. אחרי חודש וחצי בפרברים של מונפלייה, לא מתחשק לי כל כך להעביר חודש בפרברים של ברלין. אני רוצה קצת יותר אקשן, ולפחות איזה קפה אינטרנט או שניים במרחק יריקה, לאור העובדה שהחיבור פה כל כך איטי שאני לא מצליחה אפילו להיכנס לג'ימייל בלי לנסות שעה. ולא נראה לי שבכפר הזה יש קפה אינטרנט, אם בכלל יש פה קפה.

אין לי עדיין תובנות על ברלין, לא הספקתי לראות כלום, חוץ ממעט הנופים בדרך מהשדה לבית. מחר-מחרתיים, אולי.

*עד שאלך לאסוף אותה, אחרי שאחזור לבארסה, כלומר מתישהו בתחילת נובמבר.
** לא ארד לפרטים, רק אציין שהוא התחיל קצת לפני שמונה והסתיים אחרי אחת וחצי.