אחרי חודש של ניתוק כמעט מוחלט מהעולם האמיתי והווירטואלי, בלי חיבור אינטרנט, חזרתי הביתה, לבארסה. פתאום לא קר, עזבתי ברלין אפורה וערפילית ויצאתי לשמש חמימה של בארסה. מיותר לציין שהסוודר שלבשתי היה יותר מדי, והמעיל – בכלל לא נחוץ.

החזרה למציאות תמיד קשה. עכשיו צריך להשלים חסרים ולהדביק פערים – לענות על אימיילים ששכבו מיותמים בשבועות האחרונים, לנקות את הרידר (כמעט 3000 פריטים), להעלות תמונות לפליקר ולפרסם את כל הפוסטים שנכתבו ללא חיבור אינטרנט בנוטפד (ולהוסיף להם את התמונות, וכל השטויות סביב, כמובן). את הפוסטים אפרסם בתאריך שנכתבו, כך שפתאום יצוצו לכם ברסס פוסטים מהעבר, כביכול. מתנצלת מראש על ההפרעה, אם זה מפריע למישהו.

הייתי כותבת כמה מלים על החוויה שלי בברלין, אבל אני פשוט לא מצליחה למצוא אותן. אולי כי הן רבות מדי. קשה לי לתאר במילים את היחס שלי לעיר, שטעון בכל כל הרבה רגשות שלפעמים נדמה שסותרים אחד את השני. זה יחכה לפוסט מאוחר יותר, נראה לי, אחרי שאעבד פעם נוספת את כל המידע והחוויות, ואוכל אולי להסב מחשבות ורגשות למלים.