סתם, כי סופסוף ישבתי ותפרתי קצת. וככה פתאום, אמשלי מתקשרת לספר שהיא מצאה את לינדה*, חתולתי הקשישה והאהובה, שנעלמה עם הגשמים הכבדים של לפני שבועיים. המוזר הוא, שחלמתי עליה ממש לפני שהתעוררתי, וכל היום הסתובבתי עם תחושה מוזרה שכזו, שלא יכולתי להסביר. כנראה שהיא נבהלה מהגשם, אבדה ומצאה את עצמה רחוק מהבית, ובגלל הגשם לא מצאה את דרכה חזרה. העיקר שהיא שוב בבית, בריאה ושלמה, גם אם מרוטה קמעה.
חוצמזה, הספקתי די הרבה. תפרתי שני תיקים קטנים, וסיימתי לטוות את הסינגלס לצמר השני שלי. פרטים ותמונות בקרוב.
כן, אני יודעת, השם לא משהו. אבל קיבלתי אותה כשהייתי בת 12 בערך, וחשבתי ששם ספרדי יכול להיות משעשע. במציאות, בדרך כלל קוראים לה בכינויי חיבה כמו "משי" ו"מישי" ו"מישו" וכו'.
תגיות: חתול, טוויה, לינדה, תפירה3 תגובות ל-"יום טוב"
9 מרץ, 2009, 13:12
לינדה זה שם מצויין.
זה יופי שיש ימים טובים שכאלו. גם אצלנו הכל מסתדר.
מה עם קצת תמונות?
10 מרץ, 2009, 1:54
נהדר! כיף שהחצולה נמצאה! 🙂
17 מרץ, 2009, 11:32
אפי, תמונות בדרך. כבר הועלו לפליקר, אבל אני עוד צריכה לחבר בין טקסט לתמונות (זמן…). לגבי השם, מאחר והיא לא ממש מגיבה אליו, או לכל שם אחר, זה כבר מזמן לא רלוונטי 😀
שרון, אין לך מושג עד כמה. במשך שלושה ימים כל חתול שראיתי גרם לי לחיוך אווילי כשנזכרתי שהיא נמצאה וחזרה בשלום הביתה. אמשלי מדווחת שהיא כבר התאוששה מהטראומה.