סופסוף התאוששתי מהחתונה. טוב, מה אפשר לצפות מחתונה שנמשכת כל הסופ"ש, והאלכוהול זורם כמים? אני שמחה לבשר שהשמלה עמדה בציפיות, והשאל קצר מחמאות. ביום שבת בערב הוזמנו לקוקטייל, שפתח את החגיגות. נסענו לסאלו (Salou), עיר חוף קטנה ליד טרגונה עם חבר של הזוגי. האוכל היה נחמד מאוד (למרות שהזוגי ואני נותרנו רעבים, אבל כנראה דיברנו […]
ליום הולדת: ללכת לדואר לאסוף חבילה (של חוט המשי שהזמנתי לפני שבוע) ולגלות שיחד הגיעה ההזמנה של המסרגות של KnitPicks*. וגם להצליח לדבר עם פאולינה, כדי לגלגל את החוט לכדור נוח, במקום להעביר חמש שעות בגלגול ידני. עכשיו אני מתחילה את השאל לחתונה, שמתקיימת שבוע הבא. *כן, אני יודעת, אני פריקית של סריגה. מוזרה שכמותי.
בניגוד לחוויה הקולנועית האחרונה, הפעם היה מוצלח. הזוגי ואני החלטנו לבדוק את ההמלצות על הבטמן האחרון, וגילינו כי טוב. הלכנו וחזרנו ברגל, כך שלא רק נהנינו בקולנוע, גם הדיאטה זכתה היום לתגבור. אין לי הרבה הערות. נהניתי מהסרט, וניתוח פרטי-פרטים אינו חלק מהאישיות שלי (מה גם שאני לא מספקי בקיאה בפרטים האלה מלכלתחילה). רק הערה […]
בעוד חודש חבר של הזוגי מתחתן, ואנחנו מוזמנים. אם לא מספיק הבלגאן סביב החתונה עצמה והמתנה, מדובר באירוע בלאק-טיי. הזוגי עוד איכשהו מצליח לחמוק מהטוקסידו, כי פשוט לא הצלחנו למצוא בשום מקום בעיר אחד במידה שלו. אבל אני, צריכה לחשוב על איזשהו פתרון לשמלת ערב ארוכה, ואין לי מושג מאיפה להתחיל. אז חשבתי לתפור אחת, […]
יום ראשון, רגוע, טיול רגלי בבארסה עם הזוגי. פתאום תוקף הרעב, ומתחילים לחפש מקום לאכול, בברצלונטה. המקומות המוכרים מפוצצים, אז החלטנו לחפש המלצה שהזוגי קיבל מהטכנאי שבא לבצע את הבדיקה השנתית למחמם המים. עקבנו אחרי ההוראות, וראה-זה-פלא, מצאנו את המקום, ששוכן קרוב לים, בין החוף לפסאו ז'ואן דה בורבו. המקום נקרא באר סלמנקה II, כי […]
אחרי שלושה שבועות, בדיוק במחצית, נראה לי שהגיע הזמן לסיכום ביניים. אחרי הכל, את השוק הראשוני עוברים צ'יק-צ'ק, והשגרה מתחילה לזרום והופס, תיכף נגמר. אין לי הרבה מה לספר, כך לפחות אני מרגישה. הימים, שעוברים מהר (ככה זה כששבוע העבודה הוא של 35 שעות שבועיות), דומים מאוד אחד לשני. בכולם אני נמצאת רוב הזמן במעבדה, […]
אני לא ממש חובבת מיוזיקלס, אבל איכשהו את שיער אהבתי מהפעם הראשונה שצפיתי בו. אולי זו הייתה הרומנטיזציה של שנות הששים וההיפים, המוזיקה, או סתם קליק של ילדה בת שלוש-עשרה. ולמה פתאום באמצע הכלום אני כותבת על זה? כי בשיר הנ"ל, שיר הלל לשיער, שגדל פרא, יש פרט אחד קטן, שתמיד נראה לי מוזר: לרצות […]
היום התחלתי את הפרקטיקה. ההרגשה הכללית שלי הייתה כמו בצבא, טופס טיולים שכזה, רק בצרפתית מהירה במיוחד ותחושה של תלישות. לא נעים במיוחד. החזקתי את עצמי במחשבות על הפרספקטיבה, ואיך בעוד שישה שבועות ההרגשה המזופתת הזו תיראה לי כמדע בדיוני. ולמה טופס טיולים? כי כמו בצבא, קודם כל חיכיתי אצל הש"ג שייתנו לי להיכנס וינפיקו […]
עברו יותר משש שנים מאז הפעם האחרונה שהייתי במונפלייה. בשתי הפעמים שפקדתי את העיר, עברתי בה לרגע, מחליפה רכבת מהירה ברכבת מקרקשת ורעועה, או להפך. ועכשיו, שש שנים מאוחר יותר, אזכה באמת להכיר קצת את העיר הזו, בתקווה לגלות שיש בה יותר מאשר תחנת מעבר בין ה-TGV לכיוון פריז והרכבות שנוסעות לבארסה. מחר אני מתחילה […]
ומי שלא מקשיב למנוסים ממנו, מתבעס בקולנוע. לרגל סוף הלימודים, הזוגי ואני החלטנו ללכת לראות את האינדי האחרון. למרות שאני מאוד מחבבת את הסרטים האלה, הייתי מוכנה לחכות ל-DVD, אבל הזוגי, שטוען שצפה בכל סרטי הסדרה בקולנוע* רצה ללכת. כך ששמנו פעמינו והלכנו לקולנוע איקריה** ליד הים, אחד מבתי הקולנוע הבודדים בעיר שמקרינים סרטים (שאינם […]